חשיבות הטמעה חיובית של דמות המורה בתלמידו

הנה עוד סיפור קצר ומיוחד המדגיש את חשיבותו של החיבור בין המורה לבין תלמידיו.

בקבוצת לימוד עם ילדים בשיעור שנושאו היה "אדום" והצבעים הכלולים בו, על ביטוייה הרגשיים והחזותיים. הנחיתי את הקבוצה לצייר על פי נושא חופשי, שכל הצבעים בו יהיו ממשפחת האדומים בלבד.

בנוהג השיעור, ילדים ניגשים אלי להראות לי את יצירתם, להפקידה אצלי, ולקבל אישור ל"עבודה חופשית", זה החלק האהוב עליהם.

במהלך התבוננות באחת היצירות הצעתי לילדה לחזק את הקווים ולהדגישם וגם הדגמתי. הילדה עמדה לידי והתבוננה בי בשעת מעשה, כשחברתה נגשה אלינו, הסתכלה במעשי והגיבה במילה "מהמם". המילה "מהמם" ביטאה את התרשמותה מהציור והיא הופנתה כלפי חברתה, ולא כלפי למרות שבפועל אני טיפלתי בו.

תגובתה של הילדה הצופה עוררה בי את ההבנה שכאשר מורה ממלא את תפקידו באופן נכון הוא למעשה נטמע לתוך התלמיד עד כדי הפיכה לחלק ממנו. הילדה המחמיאה לא ראתה אותי כגורם חיצוני לילדה היוצרת אלה כחלק בלתי נפרד ממנה, כך שמעורבותי ביצירה לא נתפסה כהתערבות חיצונית אלה כשלוחה של הילדה היוצרת.

זהו תהליך של הטמעת המורה בתלמיד והפנמתו. תהליך שסופו שחרור התלמיד מהצורך בנוכחותו הפיזית של המורה, ויציאה לדרך עצמאית כשהידע שרכש בשיעורים הפך להיות ידע אינטגראלי מתוך מכלול הידיעות של התלמיד.